קלו נ' רגליים בע"מ ואח'

פסק דין

א.רקע עובדתי וטענות הצדדים

הליך זה עניינו תביעה כספית על סך 136,455 ₪, במסגרתה, עתר התובע להשבת כספים בסך 85,000 ₪, ששולמו לנתבעת 1, באמצעות מנהלה ובעליה הנתבע 2, בהקשר להסכם להפעלת חנות בזיכיון. כן עתר התובע לתשלום פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו לו בפרשה הנדונה.

בלב הסכסוך, הסכם זיכיון מיום 16.1.08 (נספח ב' לתצהיר התובע, להלן: "ההסכם"). עניינו של הסכם זה, מתן זיכיון על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שהינה חברה העוסקת בייצור ושיווק של מוצרי בריאות לכף הרגל, לתובע, להפעלת חנות ולשיווק מוצריה בבלעדיות, באזור הבלעדיות כפי שהוגדר בהסכם.

על פי הסכם הזיכיון רשאי היה התובע להפעיל חנות, כאמור, בכל מיקום לפי בחירתו, אך בפועל מדובר בהמשך הפעלתה של חנות קיימת ברשת, במרכז המסחרי ויצמן, ברחוב ויצמן בתל אביב (להלן: "החנות"). החנות נמסרה לתובע, לאחר עיכובים שונים ביום 2.3.08.

לטענת התובע, מיד לאחר חתימת ההסכם הפרו אותו הנתבעים בהפרות חוזרות, אשר סיכלו את אפשרות ביצועו של ההסכם ומנעו את הפעלת החנות באופן תקין. משכך, עזב התובע את החנות ימים מספר לאחר מסירתה לידיו, ושלח ביום 13.3.08, באמצעות בא כוחו, אל הנתבעים הודעה על ביטול ההסכם ודרישה להשבת הכספים ששילם לנתבעת. הודעה זו נדחתה במכתב תשובה מיום 19.3.08 מאת ב"כ הנתבעת, בה נטען, כי דווקא התובע הוא שהפר את ההסכם וגרם לנתבעת נזקים.

תמצית טענות התובע כנגד הנתבעים הינה, כי ניהלו עמו משא ומתן בחוסר תום לב, באשר הטעו אותו והציגו כלפיו מצג כוזב בהתייחס לרמת הכנסותיה של החנות, מצג העולה לטענתו לכדי ביצועה של עוולת התרמית כלפיו. כן טוען התובע, כי התנהלותם חסרת תום הלב של הנתבעים המשיכה אף לאחר חתימת ההסכם בשורת הפרות יסודיות, ובאה לידי ביטוי באיחור במסירת החנות, בהפעלת לחצים בלתי ראויה ובדרישות כספיות המנוגדות לסיכום החוזי, וכן באי העמדת מלאי מספיק והדרכה הולמת, ואי מסירת מידע מסחרי על לקוחות פוטנציאליים, הנחוצים לניהול החנות. כן טוען התובע לנטילת מוצרים וכספים מקופת החנות שלא כדין.

לטענת התובע, אין מדובר בבחירה מצידו לביטול ההסכם עקב טעות בכדאיות העסקה, שכן, הטעייתו בשלב הטרום חוזי והפרות ההסכם הנ"ל, על משקלן המצטבר, הקימו לו את הזכות לביטול ההסכם ולהשבת הכספים ששילם בגינו (70,000 ₪ כדמי זיכיון ו – 15,000 ₪ כערבות לשכירת החנות).

מנגד, טוענים הנתבעים, כי בכל הנוגע לנתבע 2, הרי שיש לדחות את התביעה כנגדו כבר מהטעם של העדר יריבות ועילת תביעה אישית כלשהי ביחס אליו, באשר מעורבותו בפרשה נובעת מהיותו בעלים ומנהל של הנתבעת 1, אשר כל פעולותיו נעשו בשם החברה ועבורה. בענין זה נטען, כי לא נטענה על ידי התובע, ומכל מקום לא הוכחה, טענה להרמת מסך או לאחריות מכוח תורת האורגנים כנגד נתבע זה.

מעבר לכך ובהתייחס לשני הנתבעים, נטען על ידם, כי לא היתה כל הטעייה מצידם בשלב הטרום חוזי וכי טענת התובע למצג כוזב ביחס לרמת הכנסות החנות לא הוכחה. כן נטען בהקשר זה, כי התובע ביצע בדיקות עובר להתקשרותו בהסכם ואף היה חופשי לבחור לפי שיקול דעתו את מיקומה של החנות אותה ינהל בזיכיון. כן הוכחשו על ידי הנתבעים כל טענות התובע בהתייחס להפרות המיוחסות להם לאחר כריתת ההסכם, בעניין מועד מסירת החנות, המישור הכספי והעמדת מלאי, הדרכה ומידע על לקוחות לרשות התובע. כן טענו הנתבעים, כטענת קיזוז, לנזקים שונים אשר נגרמו להם עקב התנהלותו של התובע לאחר כריתת ההסכם, ביטולו את ההסכם ועזיבתו החפוזה את החנות, מטעמיו הוא, ימים מספר לאחר מסירת החנות לידיו.

במסגרת ראיות התביעה, נמסרו עדויותיהם של התובע ושל בנו, עו"ד יוסף קלו, אשר ליווה את אביו בשלב הטרום חוזי ואף לאחריו. בנוסף, זומנו למסירת עדות העדים החיצוניים, עובדי החנות, גב' אולי ספיר ומר סימן טוב (סמי) בן יעקב. מטעם הנתבעים נמסרו עדויותיהם של הנתבע 2 ושל מנהלן המקצועי של חנויות הנתבעת, לרבות החנות נשוא ההליך, מר אושרי דהן.

בנוסף למוצגים אשר צורפו לעדויות הנ"ל, הוגשו מטעם התובע לקראת סיום שמיעת ההוכחות, בהסכמה, הקלטה ותמליל, המתעדים שיחת טלפון מיום 6.3.08, שנערכה בין בנו של התובע, עו"ד קלו, לבין הנתבע 2.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, ולהלן הכרעתי בתובענה.

יצוין, כי ההדגשות בציטוטים להלן, הוספו על ידי הח"מ.

ב.דיון והכרעה

ב.1.האם הנתבעים הטעו את התובע בשלב הטרום חוזי?

טענת ההטעיה בשלב הטרום חוזי הועלתה על ידי התובע בהתייחס למצג מטעה, אשר כביכול הוצג כלפיו, בכל הנוגע לרמת הכנסותיה של החנות. בעניין זה לא מדובר במצג אשר נכלל בהסכם בין הצדדים, אלא התובע נסמך על נספח א' לתצהירו, הנושא את הכותרת "דוח תרומה לפי סניף". מדובר בחלק ממסמך רחב יותר של הנתבעת 1, הנוגע לחנות בתל אביב והמשקף, בין היתר, ערך פדיון ברוטו של החנות בתל אביב, בסכום של 554,010 ₪, לתקופה של עשרה חודשים שבין 1.1.07 ועד 31.10.07.

התובע לא המציא ראיה ישירה כלשהי, כי הנתון הנ"ל בדבר פדיונה השנתי של החנות המשתקף מנספח א' הנ"ל אינו נכון. בעניין זה הוא נסמך על עדויות שנמסרו במסגרת ההליך מפי עובדי החנות, אולי ספיר וסמי בן יעקב, ואשר מהן עולה, כי לקופת החנות בתל אביב הוקלדו הכנסות של הנתבעת 1 ממכירת מוצרים במהלך כנסים,בעוד שהכנסות אלה, לטענת התובע, אינן צריכות להיות מיוחסות דווקא לחנות בתל אביב, אלא לרשת החנויות כולה של הנתבעת 1.

ואולם, העדויות הנ"ל עליהן נסמך התובע אינן מלמדות דבר בכל הנוגע להיקף הכספי של אותן הכנסות של מכירת מוצרים בכנסים. מהעדויות שנשמעו לפני אף עולה, כי לא מדובר בכנסים רבים, ואין לפני נתון כלשהו בהתייחס להיקף המכירות של מוצרי הנתבעת באותם כנסים שהתקיימו. מדובר בכמה כנסים בודדים בשנה, ואין לפני כל נתון או ראיה, כי מדובר בהיקף הכנסות משמעותי כלשהו לעומת כלל הכנסות החנות בתל אביב.

בנסיבות אלה אני סבורה, כי לא די בעדויות הנ"ל כדי להרים את הנטל ולבסס את טענת ההטעיה שהעלה התובע, בהתייחס לשלב הטרום חוזי, לפיה הנתבעים הציגו לפניו מצג עובדתי כוזב בדבר נתוני הפדיון ברמת ההכנסות של החנות.